ברוכים הבאים לבלוג שלי

פעם אחד בהיותי נער, הלכתי ברחובות העיר וראיתי בניין יפיפה. היום אני יודע שמדובר היה בבית הכנסת של ישיבת לומז’ה בפתח תקווה. נכנסתי לבניין ועליתי לאולם המרכזי. באולם היו חלונות יפים וכן תמונות יפיפיות שמצוירות על התקרה ובתוך הכיפה. בעודי מתפעל, נזכרתי שיש שאומרים שלבית כנסת לא נכנסים סתם ללא תפילה או קריאה. החלטתי לקרוא כמה משפטים. התקרבתי לאחד הספריות והיד שלי משכה ספר קטנטן, עתיק עם דפים צהובים. פתחתי את העמוד הראשון וכך היה כתוב בו:

“אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול.
כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה”.

המחבר אמר כאן והסביר שוב בהמשך, שאנחנו נמשכים להרבה מאוד ידע ודווקא שוכחים ביום יום את הדברים הבסיסיים “שכולם יודעים”. לכן המחבר מציע לחזור שוב ושוב על קריאה של הבסיס הידוע הנעזב. הספר דווקא דן בתכונות הבסיסיות שאותם עלינו לשפר ועל חיבור לאלוקים. (שם הספר מסילת ישירים והוא משנת 1740).

לא המשכתי לקרוא, מיהרתי, אולם הרעיון, שכולנו שוכחים את החשוב והידוע וחייבים לחזור ולקרוא אותו שוב ושוב כדי שנשתפר, שמרתי לעצמי:  Common knowledge is not common practice חשוב לחזור ולזכור את מה שחשוב.

אם יש גורם אחד משותף לכל תאוריות ההצלחה ולכל אלו שהצליחו, הגורם הינו עבודה עצמית לשיפור עצמי. אף אחד לא הגיע להיכן שהגיע, מבלי שהפך את עצמו את עצמו למה שהוא. ועבודה עצמית על שיפור עצמי מחייבת התמדה. אם נקפיד להוסיף ולהזכיר לעצמנו את מה שבאמת חשוב, אפילו שהוא בגדול כבר ידוע,  נחשוב וניישם אותו, נשפר את עצמנו ובכך נשפר את חיינו.

אני מציע לקורא להירשם לבלוג, בכוונתי להוסיף כל פעם מאמר מקוצר נוסף שיתרום להעצמה ולצמיחה של הקורא. מומלץ גם לעבור על פוסטים שכר יצאו, רצוי לפחות אחד ביום. כך צעד אחר צעד מתקדמים לעבר שיפור טרנספורמטיבי מתמיד.
אשמח לשמוע את דעתכם \ הערותכם. תרגישו חופשי לפנות אלי.
מוגש באהבה ובהוקרה.  
חיים בקיש (חיימי)