בואו נדבר על רגע אחד בחיים. ברגע זה החושים שלנו קולטים משהו קטנטן ממה שקורה ביקום. בו זמנית, באותו הרגע, אדם שנמצא לצידך קולט משהו אחר. ברחוב מולך מישהו מגרד בראש. יכול להיות שהוא חושב שזה רגע מהותי. אך האם אותו הרגע רגע חשוב עבורי? – בכלל לא!
בעיר, במדינה, בכל היקום אדם ובעלי חיים נמצאים באותו הרגע וקולטים אותו איך שהם קולטים. הרגע שלך הוא רק רגע אחד קטן בכל הרגעים, המתגלים בו זמנית, בעולם.
כמה רגעים כאלו היו מאז קום העולם? אינספור רגעים שהביאו אותך ואת סביבתך עד לרגע הזה. למצב בו אתה נמצא וסביבתך נמצאת ברגע הייחודי הזה. אין שום הגיון שדווקא בגלל שאתה היית במקום מסוים וכוונת את ראשך לכיוון מסוים וקלטת משהו מסוים דווקא זה רגע חשוב מאוד. אין שום הגיון שאם אתה מגרד בראש זה רגע חשוב אבל אם השני מגרד בראש זה לא רגע חשוב.
מה גורם לך בכלל לחשוב שהרגע הזה שמתגלה מולך הינו חשוב?
מה גורם לך לחשוב שהרגע הזה אמור להתגלות לפניך כפי שאתה רוצה?
כיצד אתה מחליט שאתה יודע ומבין ולכן מכנה אותו “רגע רע” או “רגע טוב”?
נאמר שאתה קובע על רגע מסוים: “זהו רגע חשוב שאני לא מסכים לו, מה שקורה בו לא בסדר!” האם זוהי קביעה מציאותית? תחשוב על כל מיליוני הרגעים שהביאו לרגע זה. זוהי קביעה מגוכחת!
לא מדובר בלהיכנע, אלה בלהבין מה שקורה פשוט אינו קשור אישית בך. זה פשוט הבנה של האמת. אין מה להשתגע מהרגע הקיים. זהו הרגע שאתה חווה אותו, מתוך מיליונים אחרים, רגע ייחודי שלך ואין לך שום מקום להתלונן שהרגע הזה צריך להיות אחרת. אף אחד לא שאל אותך אם אתה רוצה לייצר פחמן דו חמצני או לא כשאתה נושם. זה לא אישי.
ניקח גרגיר קטן של תירס. נשים אותו באדמה והוא גדל והופך לצמח ענקי הוא עושה זאת מאור השמש וממים. ברגע אחד, אתה עובר לידו, וברגע אחד אתה לא מסכים או כן מסכים עם זה. אתה יכול רק להתפעל!
זוהי הסיבה כשאתה הולך בטבע אתה נרגע ונפעם, כי אתה מתחבר לאמת. כל רגע מתגלה לפניך והוא לא אישי ולעומת זאת הוא באמת רגע מפליא!
אם למשל נוצרה מערכת השקיה מופלאה שנקראת גשם. ואתה בא לך באותו הרגע להחליט שזה לא טוב שיורד גשם. אתה פשוט לא קולט כמה זה מופלא וכמה הקביעה שלך שהרגע רע עבורך רחוקה מהאמת ולא קשורה בכלל אליך. אם אתה חוזר למציאות אתה תקלוט את המופלאות של הגשם. אין מה לפרש אירוע ולקרוא לו חיובי או נוראי. עדיף לחוות את המציאות. אין מה להדבק למציאות של הרגע ולכנות אותה מהותית, זוהי מציאות שבאה והולכת.
אם אתה לא רוצה משהו והוא קרה, תן לו ללכת. אל תיתן לו להיצרב במוחך. אל תאכל את עצמך שנים שהיה צריך להיות אחרת באותו הרגע. אל תצבור זבל ושריטות בראש.
בספרו של ויקטור פרנקל אדם מחפש משמעות ניתן לראות כיצד ניצול השואה לוקח את הרגע ונותן לו משמעות חיובית ובכך מצליח לשרוד את השואה. בידנו הכוח לתת לכל רגע את המשמעות שעוזרת לנו להתקדם. מה ההיגיון במתן משמעות גרועה עבורך ברגע?
אין שום בעיה עם לחשוב. באמצעות חשיבה יוצרים ובונים. כל עוד לא מדובר במחשבה שמפריעה לך להשתמש במח שלך ולא לראות את מה שמולך. כשאתה רוצה שהרגע יהיה שונה ממה שהוא זה לא המח האינטלקטואלי, זה לחיות בגיהנום ולסבול.
אתה אוסף במוח שלך רשימה של ציפיות לפיו הרגע שבא מולך אמור להתנהג, במקום לחיות את המציאות ולפנות את המח כדי ליצור ולבנות דברים מדהימים. אדם חכם מודה על כל רגע. הוא מבין שכל העולם הקיים הינו 99% כלום וריקנות, כל העולם שהיה כבר איננו, והנה הוא זוכה לחיות ולחוות משהו כרגע. זה מופלא!
כשאתה מתנגד לרגע ולא נותן לו לזרום, הוא נתקע ונשמר בך. הזרימה של האנרגיה בך נפגעת כי זה כמו אבן שחוסמת את הזרימה. אתה מרגיש חוסר אנרגיה בגלל אותה מחשבה ששבה ועולה כשאתה מתאמץ להחזיק ולהדחיק אותה בכוח. אתה צריך לשחרר את ההתנגדות הזו ולתת לאנרגיה הזו להשתחרר. בגלל זה בחלום, המחשבה של ההתנגדות שבה ועולה. בחלומות שבות ועולות ההתמודדויות שלנו באופן סימבולי כמו בסרט. זה בזבוז אנרגיה ומשאבי מח.
תעבור על החשיבה שלך וראה אילו מחשבות שבות ועולות מהעבר או בחלומות? אתה חייב לעבור על שחרור שלהם. הם רגעים שהיו חסרי כל משמעות, הם בכלל מהעבר, הם עברו, אין מה לשפוט אותם שוב ושוב. תשחרר, תרגיש נפלא. האנרגיה שלך תזרום. תעיף את האבנים שחוסמים את הזרימה.
אל תבנה מערכת שתיצור אצלך התאכזבויות, תבין שאם תרצה שדברים יהיו רק באופן מסוים, לפי הכללים שלך, יהיה קשה לך להתמודד עם מציאות אחרת.
נכון, צריכים להרגיש, שמחה ועצב , צער ואושר, זה טבעי. אך גם חייבים להשתחרר ממה שנדבק בך, לשחר את האנרגיה שבך, להיכנע למציאות שמולך ולקבל אותה, להשתחרר ולהיות פתוח למציאות שתגיע ברגע זה וברגע שאחריו.
אל תסחף אחר מחשבות, תראה אותם מלמעלה כמתבונן. הינה באה מחשבה רעה: hello darkness my old friend. תאמר כמו בשיר ובחיוך. אל תלך אחרי המחשבה, תתבונן ותיתן לה לזרום ולהשתחרר מעצמה.
כניעה למה שקורה ברגע, אינה אומרת שאתה מרים ידיים, להיפך אתה מאוד חזק ויציב, אתה רואה מולך את המציאות ואתה מודע לה. אתה מממוקד אך לא מוצף. אתה לא נאחז במשהו אחר ממה שקורה. אתה לא דוחק את הרגע, אתה מרגיש את ההרגשה הגרועה שנוצרה, מתבונן בה, מודע לה, מקבל אותה, וחוזר להיות עצמך. אתה בשלום עם העולם. העולם נמצא במצבו לא בגללך.
כשאתה חשוב כך, כל רגע שנפתח מולך הינו עבורך, אתה יכול להתפעל ולראות את ההזדמנות שעולה ברגע. אתה נותן את הכי טוב שבך לרגע שקורה. ככל שתשחרר יותר את השיפוט של הרע, כך תהיה פתוח יותר לעולם ומאושר יותר.
חז”ל קבעו שיש ללמוד חוכמה מהגויים אך לא אמונה. גישה זו אומרת: תפתח את עצמך לכל חוכמה. תבין שאנשים בכל העולם, גם אם הם חיו ממזמן, הגיעו לתובנות. אתה לא צריך להאמין במה שהם האמינו, אבל טוב להשכיל מחוכמתם. אני מציע לכל אחד ללמוד מהתובנות והחוכמות של האחר ומהעבר, לא בכדי לאמץ אמונה, אלא כדי להשכיל.
ניקח למשל את הבודהיזם: האמת הראשונה לפי הבודהיזם הינה שיש סבל בעולם. האמת השנייה לפי הבודהיזם הינה שהסבל נוצר מהשתוקקות. ההשתוקקות הינה המודל המוחי הייחודי שיצרת במוחך לפיו אמור הרגע הנוכחי להיות שונה ממה שהוא.
בתורה: שהקב”ה שם את האדם בגן עדן עם בקשה אחת: מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו.
רש”י על סמך מדרש רבא, מסביר שהנחש אמר לחווה שהסיבה שבגללה מונע הקב”ה ממנה ומבעלה לאכול מעץ הדעת היא משום שהוא שונא אותם, שהרי “כל אומן שונא בני אומנותו“. אז אישה האמינה שה’ שונא אותה ומגביל אותה.
בפירוש אחר, הנחש אמר לה: וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹקים, יֹדְעֵי, טוֹב ורע והיא האישה הרגישה שאינה שלמה והיא חסרה. במקום לומר לנחש מה רע לי אני מרגישה שלמה והקבה רוצה בטובתי – היא הרגישה חסרה ועל זה נתנה את הביס לפרי.
בכל מקרה, בשני הפירושים, החטא הראשוני הינו בהרגשת אי השלמות עם הרגע ושה’ לא רוצה בטובתך. כלומר אי אמונה בחסד אלוקי ואי השלמה עם המצב הנוכחי.
נשים לב שהנחש סילף. העץ נקרא “דעת טוב ורע” ובשום מקום לא נאמר שאם תאכל ממנו היית כאלוקים יודע טוב ורע. פשוט נאמר עץ של דעה של טוב ורע (דעת טוב ורע).
החטא הראשוני של אדם וחווה הינו שהם אכלו מעץ שנתן להם דעת אם הרגע הזה טוב או רע. זהו העץ שבגינו הם גורשו מגן העדן. הם התחילו לשפוט מה טוב ומה רע. במקום לקבל את מה שישנו בהשלמה עם הרגע.
שלמה המלך, החכם באדם, מתייחס בקהלת למציאות של הרגע: אין מה לחשוב שהרגע הזה בעל חשיבות עליונה וחייב להיות כמו שאני רוצה: הכול הבל הבלים. לאחר סקירה עד כמה הכול הבל, הוא כן נותן עצות שעיקרן: לשמח במה שיש על פני האדמה ולהאמין באלוקים ובחסדו.
נציין כי לפי היהדות אנחנו אומרים: “עולם חסד יבנה” אנחנו מאמינים שמגיע (מלשון reach ולא מלשון Deserve) לנו טוב בזכות החסד של אלוקים. לכן כל ברכת המזון מדברת על החסד. “הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים”.
לנוצרים יש נוסח שונה לכל זרם וזרם בנצרות. אבל הברכה עצמה נקראת “חסד”. Grace
אחד השירים היפים ביותר בנצרות והמפורסמים ביותר הינו: Amazing grace חסד מופלא. לא לחינם. כאדם פותח את עיניו מהשפיטה היום יומית והקביעה מה רע, נגלה לעניו חסד מופלא אלוקי.
גם המוסלמים אומרים לפני האוכל ואחריו: “ביסמילה אל רחמן אל רחים” בשם אלוקים, החסדן והרחמן.
אנחנו רואים, שהאמונה הבסיסית, בשלושת הדתות אינה בזכות שמגיע לנו. הרי אנחנו פסיק במערכת. אלה שאנחנו מקבלים בכל רגע ורגע טוב מופלא בגלל חסד אלוקי.
ברגע שאנחנו מורידים מעצמנו את השיפוט והקביעה מה טוב ומה רע בכל רגע. (שמקורו עץ הדעת טוב ורע), אנחנו מגלים את האמת: “עולם חסד יבנה” “חסד מופלא”. אנחנו מתפלאים מכל דבר ומהשפע שיורד אלינו בחסד אלוקי.
